יחיאל שמי

עצם העובדה שישבתי עם יחיאל שמי ודיברנו בכלל על אפשרות כזאת, ניראתה לי אז כאילו שאני שותף לאיזו משימה של שמי האמן הנירקמת כנגד שמי הפסל. אבל בו-בזמן, כיוון שמזה זמן רב חשתי שבשמי מתקיימת נוכחות חזקה של איזושהי פרסונה ציורית שהוא מתגעגע אליה, האפשרות הזאת ניראתה לי טיבעית ומובנת מאליה. במיוחד אם אני לוקח בחשבון עד כמה שמי היה מעורב תמיד, אינטלקטואלית ואמוציונלית, עם ציור, קריאת שפת הציור, ציירים. בקיצור, ניראה היה שפשוט לא יתכן אחרת.
ביום חורף אחד של 1989, כשנה לאחר הפגישה בתל-אביב, ביום גשם חזק וטרופי, מלווה בסופות רעמים וברקים, הגעתי לסטודיו שלו בכברי.

מאיר אגסי